<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' פדיון פ"א</h1>
<h2>דף ד.</h2>
כהנים ולוים, וישר' הבא מכהנת ולוייה פטורין. שאם פטרו ישראל במדבר דין הוא שיפטרו עצמן. לויה המעוברת מן [הגוי בנה] פטור וכהנת המעוברת מן הגוי בנה חייב לפדות עצמו (שלא זכה האב), שהרי נפסלה אמו על ידי בעילת גוי. כהן שנולד לו חלל, מת האב בתוך שלשים יום הבן חייב לפדות עצמו, כי לא זכה האב בפדיונו.
<h2>דף מו.</h2>
שפחה שנשתחררה ונכרית שנתגיירה כשהן מעוברות וילדו, כיון שנולדו בקדושה חייב, שהרי מקויים בו פטר רחם בישראל. ספק אם קודם שנתגיירו ילדו, המוציא מחבירו עליו הראייה. וכן כל ספק חייב (פדויה) [פדייה], כגון ילדה זכר ונקבה וספק מי יצא ראשון, או אפילו שניהם זכרים ומת אחד בתוך שלשים ולא ידוע איזה בכור, בכל זה המוציא מחבירו עליו הראייה. ואם ילדו בגיותן וכשנתגיירו ילדו אחר, פטור. וכן הבא אחר נפל שאמו טמאה לידה, שאין זה פטר רחם. אמו טהורה לידה, כגון הפילה דגים וחגבים, הבא אחריו חייב בפדיון. חתך העובר ויצא אבר אבר, הבא אחריו פטור. בן שמנה חדשים שהוציא ראשו והוא חי והחזירו (המת) [ומת], וכן בן תשעה שמת והוציא ראשו ורבו והוחזרה ואחר כך יצא אחיו וילדה, פטור בראשו של ראשון. ומשתצא הפדחת פטר הבא אחריו.
<h2>דף מז.</h2>
כהנים ולוים, וישר' הבא מכהנת ולוייה פטורין. שאם פטרו ישראל במדבר דין הוא שיפטרו עצמן. לויה המעוברת מן [הגוי בנה] פטור וכהנת המעוברת מן הגוי בנה חייב לפדות עצמו (שלא זכה האב), שהרי נפסלה אמו על ידי בעילת גוי. כהן שנולד לו חלל, מת האב בתוך שלשים יום הבן חייב לפדות עצמו, כי לא זכה האב בפדיונו.
<h2>דף מז:</h2>
יצא דופן פטור, שאין זה רחם. והבא אחריו דרך רחם פטור, שקדמו אחר.
<h2>דף מח.</h2>
ילדה שני זכרים ואין ידוע מי בכור נותן חמש סלעים. מת האב אפילו אחר שלשים אפילו משחלקו האחין ינתן מן הנכסים לכהן, שנתחייבו כבר הנכסים.
<h2>דף מח:</h2>
שתי נשיו בכרו, נותן עשר סלעים לכהן. מת אחד מהם בתוך שלשים, אם לכהן אחד נתן יחזיר חמש סלעים, לשני כהנים, כל אחד יאמר קח מחבירי ולא יחזרו. שתי נשיו שבכרו זכר ונקיבה או שני זכרים ונקיבה נותן חמש סלעים, שאי איפשר שלא האחד בכור. (ילדה) [ילדו] שתי נקבות וזכר או שתי נקיבות ושני זכרים וספק מי נולד תחילה, המוציא מחבירו עליו הראייה. שתי נשים, אחת ילדה כבר, וילדו שתיהן עתה שני זכרים ונתערבו, נותן חמש סלעים. מת אחד מהם תוך שלשים פטור מכלום. מת האב ינתן חמש סלעים מן הנכסים. ילדו זכר ונקיבה, שני זכרים ונקיבה ונתערבו, המוציא מחבירו עליו הראייה. שתי נשים של שני אנשים שילדו בכורות [ונתערבו זה נותן חמש סלעים וזה נותן חמש סלעים. נתנו ואחר כך מת אחד מן הבנים בתוך] ל', לשני כהנים אין יכולין להוציא מידן, ואם לכהן אחד, האחד עושה חבירו מורשה ויוציא מן הכהן חמש סלעים. (ילדה) [ילדו] זכר ונקיבה ונתערבו האבות פטורים, אבל הבן חייב לפדות עצמו. וכן מבכרת שלא שהתה אחר בעלה, וילדה ספק בן תשעה לראשון ושבעה לאחרון. אבל [ב'] נקיבות וזכר או ב' זכרים וב' נקיבות ילדה, אין בהן לכהן כלום. שתי נשים של שני אנשים אחת בכרה כבר [ו]ילדו שני זכרים, (ובגלל) [ונתע]רבו, זה שלא בכרה (כבר) אשתו נותן חמש סלעים. ילדו זכר ונקיבה לא יתן. וכן אם ילדו שתי נקיבות. ילדו שני זכרים ונקיבה, זה שלא בכרה אשתו נותן חמש סלעים, שאין נפטר אלא בשני ספיקות, אם אשתו ילדה זכר בלבד חייב, ואם ילדה זכר ונקבה אם לא ילדה נקיבה תחלה, הואיל והדבר רחוק, יתן פדיונו.
<h2>דף מט.</h2>
מצות עשה, אף בזמן הזה אף בחוצה לארץ, לפדות בנו בכור לאמו ישראלית כשהשלים שלשים יום, ואפילו מת אחר שלשים קודם פדיונו וכת', מבן חדש תפדה, שנאמר, אך פדה תפדה את בכור האדם. עבר האב ולא פדה כשיגדיל יפדה עצמו. והוא קודם לפדיון בנו, ואפילו אין לו אלא פדיון אחד, [היה בנו לפדות והגיע עת לעלות לרגל ואין לו כדי לזה ולזה, פודה את בנו ואחר כך עולה לרגל] שנאמר, כל בכור בבניך תפדה, ואחר כך, לא יראו פני ריקם. הואיל ואשה אינה בת פדיון פטורה לפדות בנה.
מי שפדה בנו תוך שלשים יום, אם אמר מעכשיו אינו פדוי, אמר לו אחר שלשים בנו פדוי ואפילו אין מעותיו קיימין לאחר שלשים. מת האב תוך שלשים בחזקת שלא נפדה עד שיביא ראייה שנפדה, מת אחר שלשים בחזקת נפדה עד שיביא ראייה שלא נפדה. וכתב הר"ם מקוצי, שאם מת הבן בתוך שלשים, ואפילו ביום שלשים עצמו, כחכמים פרק יש בכור, אף על פי שכבר נתן פדיונו לכהן יחזיר לו הכהן. ואם פדאו תוך שלשים הלכה כשמואל דאמר אינו פדוי.
<h2>דף נא.</h2>
כשפודה בנו מברך, אשר קדשנו במצותיו וצונו על פדיון הבן, ואחר כך מברך "שהחיינו", ואחר כך נותן לכהן הפדיון. ואם פדה עצמו מברך "לפדות הבכור" ו"שהחיינו". והפדיון חמש סלעים, בין בכסף בין בשוה כסף, מן מטלטלין ולא מקרקעות ועבדים, מדבר שגופן ממון ולא בשטרות, שאם כתב לכהן שטר חוב שחייב לו חמש סלעים חייב ליתן לו, ובנו אינו פדוי. אבל נתן לו כלי שאין שוה חמש סלעים וקבלו הכהן בנוי פדוי (נתן לו כלי שאין שוה ה' סלעים בשוק בנו פדוי). אמר רב אשי [קידושין ח' ע"א] דווקא באדם גדול דצריך ליה סודר בראשו, אבל לאדם אחר לא. איתא בתוספתא [בכורות פ"ו ה"ד] טלית זה בפדיון בני, אין בנו פדוי, טלית זה בחמש סלעים לפדיון בני, בנו פדוי, ומייתי דין זה בה"ג. כהן סומא מותר לפדות הבכור.
<h2>דף נא:</h2>
נתן חמש סלעים לעשרה כהנים, בין בבת אחת בין בזה אחר זה, יצא. רצה הכהן להחזיר לו פדיון מחזיר לו. ולא יתן לכהן בדעת שיחזירנו לו, שאם כן אינו פדוי אם החזיר לו, עד שיגמר בלבו מתנה גמורה. פירש ונתן על מנת להחזיר פדוי.
